15 ספט, 2017 

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו- 1996, (להלן: החוק), מסדיר את דיני המעצרים במדינת ישראל.

סעיף 23 לחוק מסמיך שוטר לעצור אדם גם בלא צו בית משפט אם מתקיימים התנאים הבאים:

23.  (א)  שוטר מוסמך לעצור אדם אם יש לו יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר והתקיים אחד מאלה:

(1)   האדם עובר בפניו או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והוא סבור, בשל כך, שהוא עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

(2)   יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה;

(3)   יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת;

(4)   יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

(5)   האדם חשוד שעבר אחד מאלה:

(א)   עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(ב)   עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(ג)    עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(ד)   עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר;

(ה)   עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991;

 (6)   האדם משוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או כי הוא עומד להימלט מהדין או שהוא עצור במעצר בפיקוח אלקטרוני, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי תכנית הפיקוח, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית;

 (7)   בחוק זה, "עבירה בת מעצר" – כל עבירה למעט חטא.

 

סמכות שוטר לעצור אדם מוגבלת בשלבי החקירה לצורך בדיקת החשד לביצועה של עבירה

תנאי הכרחי, שמדובר בחשד לעבירה בת מעצר-  שהעונש עליה, לפי דיני העונשין של מדינת ישראל, עולה על 3 חודשי  מאסר

בסימן ה', לחוק העונשין, מוגדרת עבירה מסוג "חטא" – כעבירה שנקבע לה כעונש מרבי מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום. עבירה מסוג "עוון" מוגדרת- כעבירה שנקבע לה עונש מאסר מרבי לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים; ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום ועבירה מסוג "פשע" מוגדרת- כעבירה שנקבע לה עונש מרבי חמור ממאסר 

לתקופה של שלוש שנים

אולם בכך לא די ובנוסף לחשד הסביר לביצוע של עבירה בת מעצר, חייבת להתקיים לפחות עילת מעצר אחת מבין העילות הבאות

חשש למסוכנות- הנלמדת מאופי העבירה, חומרתה, עברו הפלילי של האדם וכו

חשש להימלטות- הנלמדת מאי התייצבות לחקירה , התחמקות מהליכים וכו

חשש לשיבוש הליכי משפט- חשש מפני העלמת ראיות, השפעה על עדים, פגיעה בחקירה וכו 

ודוק, די בחשש בלבד לקיום אחת מעילות המעצר האמורות לעיל לבד או במצטבר, בכדי להוביל לשלילת החירות ואין נפקא מינה אם המעצר בוצע לצורכי חקירה בלבד (בשלב שבטרם הגשת כתב אישום), או אם מתבקש המעצר בשלב מאוחר יותר לאחר הגשת כתב אישום במסגרת בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם.

ככלל, סמכות של שוטר לעצור חשוד לצרכי חקירה מוגבלת למשך 24 שעות בלבד (ממועד העיכוב). לאחר משך זמן זה, הסמכות להורות על המשך הארכת מעצרו של אדם נתונה לבית משפט בלבד.

על פי סעיף 32 לחוק, חלה על קצין משטרה ממונה החובה להודיע לעצור על דבר מעצרו וסיבת מעצרו באופן מידי ובלשון ברורה ככל הניתן.

זכותו של העצור להיות מיוצג בידי סניגור, זכותו שתימסר הודעה על דבר מעצרו לאדם קרוב ולעורך דינו וזכותו לדעת את משך הזמן שניתן להחזיקו המעצר עד שישוחרר או עד שיובא בפני שופט.

חובה על קצין המשטרה להודיע על מעצרו של האדם ללא דיחוי לקרובו או לעורך דינו, אלא אם העצור ויתר על זכותו זו.

הזכות לפגוש בעורך דין בכלל, ולהתייעץ בו לפני כל חקירה cpry, הינה זכות יסודית ומהותית הקבועה בסעיף 34 לחוק (אלא אם מתקיימים הסייגים הקבועים בסעיפים 34-36 לחוק).

נודעת חשיבות רבה להקפדה על מימוש זכותו של נחקר עצור להיפגש עם עורך דינו ואף להיוועץ בו, גם אם אותו אדם בטוח בחפותו וסבור שאינו זקוק לסיועו של עורך דין.

הרבה פעמים עצורים נמנעים מלעמוד על זכותם להיוועץ בעורך דין בשל לחץ, חוסר הבנה, שיקולים כלכליים ועוד. אלו אינם שיקולים שעל חשוד עצור לשקול גם אם סבור שלא ביצע כל עבירה.

התייעצות עם עורך דין חשובה גם עבור מי שבטוח בחפותו. להזיק היא בטח לא תזיק ואם השיקול הוא כלכלי,  זכאי עצור חשוד לבקש כי ימונה לו עורך דין על חשבון המדינה ומרגע שדרש כן, חובה על המשטרה לאפשר לו זאת.

לא אחת פסלו בתי משפט הודאות (הודיה בביצוע עבירה), לאחר שהוכח שהמשטרה לא הקפידה על קיום זכויותיהם של נחקרים ולא אפשרה להם זכות להיוועץ בעורך דין או שלא קוימו זכויותיהם כנדרש. 

 

בסעיף 34 לחוק, למעט במקרים של עבירות ביטחון, מוגדרת הזכות באופן הבא:   

34.  (א)  עצור זכאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו.

          (ב)  ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי.

          (ג)   פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור.

          (ד)  נמצא העצור באותה עת, בעיצומם של הליכי חקירה או של פעולות אחרות הקשורות בחקירה, באופן שנוכחותו נדרשת כדי להשלימם, ועריכת הפגישה עם עורך הדין ללא דיחוי, כאמור בסעיף קטן (ג), מחייבת את הפסקתם או את דחייתם למועד אחר, והקצין הממונה בדרגת רב פקד ומעלה (להלן בסעיף זה – הקצין הממונה) סבר כי הפסקתם או דחייתם עשויה לסכן, באופן ממשי, את החקירה, רשאי הוא להורות בהחלטה מנומקת בכתב, שפגישת העצור עם עורך הדין תידחה לזמן הנדרש כדי להשלים את הפעולה, ובלבד שההפסקה לא תעלה על שעות ספורות.

          (ה)  סבר הקצין הממונה כי פגישת העצור עם עורך הדין עלולה לסכל או לשבש מעצרם של חשודים נוספים באותו ענין, למנוע גילוי ראיה או תפישת דבר שהושג בקשר לאותה עבירה, רשאי הוא להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, שהפגישה תידחה לתקופה הנדרשת, ובלבד שהיא לא תעלה על 24 שעות משעת המעצר.

          (ו)   על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי הקצין הממונה בהחלטה מנומקת בכתב להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות משעת המעצר, אם שוכנע שהדבר דרוש לשם שמירה על חיי אדם או לצורך סיכול פשע, או שהדבר כרוך בעבירת בטחון והתקיימה עילה מהעילות המפורטות בסעיף 35(א); אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עצור, שביקש זאת, שתינתן לו הזדמנות סבירה להיפגש עם עורך דין לפני שיובא לבית המשפט בענין מעצרו.

 

35.  (א)  ביקש עצור, החשוד בעבירת בטחון, להיפגש עם עורך דין, או ביקש עורך-דין שמינהו אדם הקרוב לעצור, להיפגש עם עצור כאמור – יאפשר הממונה את הפגישה בהקדם האפשרי, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)   הפגישה עלולה לשבש מעצרם של חשודים אחרים;

(2)   הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפישתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת;

(3)   מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם.

אין באמור בסעיף קטן זה כדי למנוע דחיית פגישה לפי סעיף 34(ד) וסמכות הקצין הממונה, הקבועה באותו סעיף, תינתן לממונה לפי סעיף זה.

          (ב)  בחוק זה, "חשוד בעבירת בטחון" – מי שחשוד בעבירה לפי אחד מאלה:

(1)   סימן ב' או סימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 143, 144, 146 ו-147 לחוק האמור;

(תיקון מס' 13) תשע"ו-2016

(2)   תקנות 58, 59, 62 ו-64 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945;

(תיקון מס' 13) תשע"ו-2016

(3)   עבירת טרור חמורה כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016;

(הוראת שעה) תשע"ג-2013

(4)   חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954;

(תיקון מס' 13) תשע"ו-2016

(5)   (נמחקה);

(תיקון מס' 6) תשס"ה-2005

או מי שעצור לפי חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967, והוא חשוד בעבירה שאילו נעברה בישראל היתה אחת מהעבירות המנויות בפסקאות (1) עד (5).

          (ג)   דחיית פגישת עצור עם עורך דין לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על 10 ימים והיא תהיה מטעמים שיירשמו; הודעה על דחיית הפגישה תימסר לעצור, ולפי בקשתו תימסר הודעה על הדחייה ועל תקופת הדחייה לאדם קרוב לו שהעצור נקב בשמו.

          (ד)  נשיא בית המשפט המחוזי רשאי להורות שעצור לא ייפגש עם עורך דין או להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (ג), אם הוגשה בקשה לכך, באישור היועץ המשפטי לממשלה, ואם התקיימה עילה מן העילות המפורטות בסעיף קטן (א); ובלבד שסך כל התקופות שבהן נמנעה הפגישה עם עורך דין לא תעלה על 21 ימים; בקשה לפי סעיף קטן זה, תידון במעמד צד אחד בלבד, ומטעם המבקש יתייצב שוטר בדרגת רב פקד ומעלה; על החלטה לפי סעיף קטן זה, רשאים הצדדים לערור לפני בית המשפט העליון שידון בענין בשופט אחד.

          (ה)  נדחתה פגישת חשוד עם עורך דין, לפי סעיף קטן (א), רשאי החשוד לערור על ההחלטה לפני נשיא בית משפט מחוזי, ובהעדרו – לפני סגן הנשיא של בית משפט מחוזי; על החלטת בית המשפט ניתן לערור לפני בית המשפט העליון שידון בענין בשופט אחד.

          (ו)   הדיון בערר לפי סעיף קטן (ה) יתנהל בהעדר העצור אלא אם כן ציווה בית המשפט כי הדיון יתקיים בנוכחותו.

          (ז)   הדיון בערר או בבקשה למעצר או לשחרור של העצור, שפגישתו עם עורך דין נדחתה לפי סעיף זה, יתקיים עם העצור וסניגורו בנפרד, באופן שיימנע הקשר ביניהם, אלא אם כן החליט השופט, מטעמים שיירשמו, כי אין בקיום הדיון בנוכחותם של העצור וסניגורו יחדיו, כדי לסכל את מטרת דחיית הפגישה.

          (ח)  ההליכים לפי סעיפים קטנים (ו) ו-(ז) יהיו בהתאם לתקנות שיתקין שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

          (ט)  בדיון לפי סעיפים קטנים (ו) ו-(ז) רשאי בית המשפט לקבל ראיה, לרבות ראיה בדבר הטעמים שנרשמו למניעת הפגישה, אף שלא בנוכחות החשוד או סניגורו או בלי לגלותה להם, אם שוכנע שגילוי הראיה לחשוד או לסניגורו, עלול לפגוע בבטחון המדינה או לסכל את החקירה; הוראה זו אינה גורעת מכל זכות שלא למסור ראיה לפי פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

          (י)   החליט בית המשפט לאפשר את הפגישה בין עורך דין לבין עצור, לפי סעיף זה, והודיע נציג המדינה במעמד מתן ההחלטה, על רצון לערור עליה, רשאי בית המשפט לצוות על השהיית הפגישה לתקופה שלא תעלה על 48 שעות. לענין זה לא יובאו שבתות ומועדים במנין השעות.

          (יא) ביקש עצור כאמור בסעיף קטן (א) למנות לעצמו סניגור ונמנע הדבר ממנו, רשאי הוא לעתור על כך לבית המשפט המחוזי והדיון בעתירתו יתקיים בפניו תוך 48 שעות מהגשת העתירה.

          (יב) שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הבטחון ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לביצוע סעיף זה, לרבות קביעת הממונה לענין סעיף זה.

 

כאמור, על פי חוקי המדינה, כל אדם שנעצר על ידי המשטרה, בין אם מדובר באדם שנעצר על עבירת תנועה פשוטה או עבריין שביצע פשע חמור, מורשה להשתמש בעורך דין שייצג אותו בזמן המעצר.

עורכי דין המציעים שירותי ייצוג במעצרים מתמודדים עם סוגיות של זכויות אדם ואזרח, זכויות בהליכי חקירה ועשויים להוביל לקיצור משך המעצר מסיבות שונות ומגוונות.

החוקים בישראל קובעים את האפשרויות שנמצאות בידי אנשי החוק לגבי עיכוב הייצוג או ביטולו, אך ברוב המקרים כל אזרח זכאי לייצוג זה.

חשוב לדעת שזכות להתייעצות עם עורך הדין הינה זכות מהותית שאי קיומה עשוי להוביל לפגיעה קשה בזכותו של האדם ולפגיעה כאמור, עשויות להיות השלכות בעת ניהול הליך משפטי.  החוק מגדיר תנאים מיוחדים לביטול האפשרות הזו או לדחייתה.

בכל מקרה שבו המשטרה איננה מבקשת לעכב את המעורבות של עורך הדין בטיפול במעצר, העצור יכול לפנות אל עורך דינו ולבקש עזרה משפטית.

החוק מגדיר את זכויות העצור עוד מרגע המעצר, אז על השוטר להבהיר לו במילים מפורשות מדוע הוא עצור ולהדגיש בפניו את זכותו הבסיסית לייצוג על ידי עורך דין. עם זאת, חשוב לציין שהמשטרה יכולה לבטל את ההבהרה והאבחנה הזו במקרים בהם מדובר בחשוד שאינו עצור באופן רשמי או באדם המעוכב במשטרה לחקירה. החוק דורש מהמשטרה לקבל אישור לכך מבית המשפט.

ישנם מקרים בהם המשטרה מגבילה את אפשרויות הייצוג במהלך המעצר. כך למשל כאשר העצור נמצא בחקירה והמפגש עם עורך הדין יכול לפגוע במהלך החקירה. 

במקרה כזה כדאי להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום מיד כשמתאפשר.  כשמדובר בעבירת בטחון יכול בית המשפט לאשר למשטרה לדחות את הזכות לייצוג עד 10 ימים לאחר המעצר ואפילו 21 יום באישור בית המשפט המחוזי.

ישנם מקרים שבהם עצורים אינם יכולים להיעזר בעורך דין מטעמם ולשלם את שכר הטרחה שלו. במקרה כזה נכנסת לתמונה הסנגוריה הציבורית שממלאת את הדרישה לייצוג משפטי בזמן המעצר ולעיתים גם אחריו ומי שאין באפשרותו לשכור עורך דין, רשאי לפנות אל הסנגוריה ולקבל סיוע משפטי באמצעות המשטרה. החוק מגדיר אילו אנשים זכאים לייצוג במעצרים.

בין היתר יכול עציר שאין לו אמצעים כלכליים למימון סיוע משפטי לבקש סיוע משפטי, כך גם קטין עצור או נאשם שאין לו את האפשרות לשכור את שירותיו של עורך דין.

בנוסף, סיוע משפטי בכל הקשור לייצוג במעצרים מוצע גם לבעלי מוגבלויות, כולל מוגבלויות נפשיות ולנאשמים שהוגשו נגדם בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

כמו כן, החוק קובע כי בית המשפט יכול להחליט על מינוי סנגור ציבורי המתמחה בתחום של ייצור במעצרים עבור עצורים שלא פנו מסיבות שונות, אז זקוקים לתמיכה המשפטית.

על זכויות עצורים קטינים, במאמר אחר

.