קציבת עונשם של רוצחי ילדים - הרהורים בעקבות החלטת ועדת שחרורים לשחרר את צבי גור, רוצחו של הילד אורון ירדן ז"ל
מאת : עו"ד ניבה נקש
ספטמבר 17, 2017 בשעה 1:31 AM
ועדת שחרורים החליטה לשחרר את צבי גור, חוטפו ורוצחו של הילד אורון ירדן ז"ל.
מאז פרסום החלטת השחרור, חתמו מעל 10,000 איש על עצומה בה הם מביעים התנגודתם לשחרורו של הרוצח:
"צבי גור רצח את הילד המקסים אורון ירדן לפני 37 שנים. מאז פרח בכלא: הפך לצייר, התחתן, הביא ילדים, זכה לנכדים.
אורון ירדן לא.
עכשיו המליצה ועדת שחרורים להעניק לו מתנה לראש השנה - חיים שלמים מחוץ לכלא.
אסור לאפשר את זה.
הפרקליטות יכולה להתנגד ויש לה עד יום רביעי לעשות זאת.
אנא חתמו, הפיצו, התחננו - לא לשחרר את צבי גור מהכלא!!! לעולם!!!!!"
צבי גור, למי שאינו יודע, הוא אחד האסירים הוותיקים והמסוכנים בישראל אשר הורשע בחטיפה ורצח של הילד אורון ירדן ז"ל בן 8 לפני כ- 37 שנים.
בית המשפט דן אותו למאסר עולם בגין הרצח ולעוד 36 שנות מאסר בגין החטיפה. עונשו נקצב ל-45 שנות מאסר בפועל.
על פי חוק, ועדת שחרורים מיוחדת רשאית להמליץ בפני נשיא המדינה על קציבת עונשו של אסיר עולם במקרה שמתקיימים שני התנאים הבאים:
שחלפו לפחות שבע שנים מיום שהאסיר התחיל לרצות את עונשו ושהתקופה שתמליץ הוועדה לקצוב לא תהיה קצרה מ-30 שנים.
כאשר אסיר העולם נדון לשני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית הועדה המיוחדת להמליץ על קציבת עונשו רק בחלוף 15 שנים לפחות מהיום בו החל לרצות את עונשו.
בית משפט שהרשיע אדם ברצח רשאי לקבוע, לעניין המלצה לקציבת עונש מאסר עולם, שאותו אדם ביצע את המעשה בנסיבות חריגות בחומרתן ואם קבע זאת, ועדת שחרורים מיוחדת לא תמליץ להקל בעונשו של האסיר בטרם חלפו לפחות 15 שנים מהיום שבו החל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-40 שנים.
בסעיף 30א. לחוק שחרור על תנאי ממאסר קבע המחוקק אוטומאטית, כי לא יקצב עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה ממניע פוליטי- אידאולוגי.
לשם גיבוש המלצתה לנשיא המדינה בשאלה האם לקצוב עונש מאסר עולם של אסיר ולאיזו תקופה, אמורה הועדה לשקול שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, וכן לנסיבותיו האישיות של האסיר.
ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, במקרים חריגים, לאפשר לאסיר לטעון את טענותיו לפניה, לשם גיבוש המלצתה כאמור.
אם קצב נשיא המדינה את עונשו של אסיר עולם, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו של האסיר, להמליץ לפני הנשיא להקל בעונש פעמים נוספות, ובלבד שתקופת המאסר שיהיה על האסיר לשאת אם תתקבל המלצת הועדה לא תפחת מ-30 שנים.
המחוקק כאמור, מאפשר לקצוב את עונשם של רוצחים לרבות רוצחים סדרתיים ואף רוצחים שביצעו את העבירה בנסיבות חמורות, אולם בכל הקשור לרצח ראש ממשלה המחוקק קבע חריג ואסר את קציבת עונשו.
נשאלת שאלה מוסרית אנושית, מדוע רצח ראש ממשלה הוחרג בעוד רצח של ילד קטן תמים וחף מכל פשע שחייו נגדעו עוד טרם התחילו לא?
מדוע לא לאסור עונשם של רוצחי ילדים באופן אוטומטי?
בישראל לא מונהג עונש מוות לרוצחים. אסירי עולם מסוכנים שביצעו עבירות מזוויעות עשויים להשתחרר ביום מן הימים וניכר שהציבור הישראלי די סלחן, אך כשעוסקים בילדים קטנים שנרצחו קשה להישאר אדיש כי גם בחלוף שנים ארוכות הלב מתכווץ.
נראה שבמקרה של צבי גור, האמון הציבורי נפגע עוד הרבה לפני שועדת השחרורים החליטה לשחררו.
האמון הציבורי נפגע עוד כאשר המליצה הועדה על קציבת עונשו מקום בו היה צריך לשאת מאסר עולם ועוד 36 שנים על מעשה החטיפה.
עצם קציבת עונש לרוצח ילדים מהווה לטעמי פגיעה אנושה באמון הציבור. הזמן אינו מקהה את הזוועה כשעוסקים ברצח של ילדים קטנים והדעת אינה יכולה לסבול זאת.
כך שעמדת הפרקליטות , שעוד שוקלת אם להגיש ערעור לבית משפט על החלטת ועדת השחרורים, מעוררת פליאה ואני קוראת במאמר זה למחוקק לתקן את החוק ולא לאפשר קציבת עונשם של רוצחי ילדים, לא כל שכן שחרורם המוקדם.
בע"פ60/81 דן בית משפט עליון בערעורו של הרוצח ודחה אותו. המקרה שזעזע את המדינה מתואר כך בתמצית מתוך ויקיפדיה:
אורון ירדן ז"ל, היה בן שמונה שנים בלבד כשנחטף בידי אלמוני לבוש מדים בסביבת בית הוריו שבסביון ב-8ביוני 1980 .
לאחר חטיפתו, הגיעו הודעות טלפוניות אנונימיות לבית ההורים ובהן דרישת כופר תמורת שחרורו.
דבר חטיפת ילד, לראשונה בישראל, לפני כ- 37 שנים גרם לזעזוע בציבור עד שראש הממשלה דאז מנחם בגין ז"ל, מצא לנכון לפנות לחוטף ברדיו בקולו הוא לשחרר את הילד.
לאחר שלא עלה בידי המשטרה לאתר את הילד החטוף ואת חוטפו, הוחלט להיענות לדרישת החוטף ולשלם לו את דמי הכופר בסך שני מיליון לירות בשטרות של 50 שקל ישן ובהוראת צוות המשא ומתן המשטרתי הניח אביו של אורון ירדן את הכסף בשקיות פלסטיק בשעת לילה בחבית שהחוטף סימן בסיד לבן.
בתוך שקית הכסף הושתל משדר לצורך מעקב אחר החוטף ומספריהם הסידוריים של השטרות נרשמו מראש והועברו לכל הבנקים בישראל. חבילות השטרות אף סומנו באבקה זוהרת. על החבית שבה הונח הכופר נערכה תצפית באמצעות אמצעי ראיית לילה.
באישון לילה זחל החוטף על האדמה לעבר החבית, נטל בחטף את דמי הכופר ונעלם בחשיכה. השוטרים בעמדת התצפית פתחו במרדף אחרי החוטף אך איבדו אותו לאחר מספר דקות. בסריקה באזור מצאו החוקרים צנצנת קטנה שהכילה אבקת פלפל שחור, ושהייתה מוכתמת בסיד הלבן ששימש לסימון החבית.
הפלפל שימש, כנראה, כדי להטעות את כלבי הגישוש של המשטרה (אם כי המשטרה לא הביאה כלבים לזירה).
החוטף גילה תחכום גם בכך שהוא הבחין במשדר ונטרל אותו על ידי קבירת שקית הכופר באדמה. אולם על אף תשלום הכופר, אורון לא שוחרר.
חיפושים מבית לבית שערכה המשטרה בשכונה לא העלו דבר.
המשטרה העבירה הנחיה לכל הבנקים בישראל לדווח לה על כל הפקדה של מזומנים בסכום הגדול מ-10,000 שקלים. ב-27 ביוני דיווח בנק הפועלים שאזרח הפקיד 13,000 שקלים במזומן בסניף של הבנק ברחובות,בחשבון אותו פתח תשעה ימים קודם לכן.
חוקרי המשטרה הגיעו אל הכתובת שרשם המפקיד. בניגוד למעשיו בעת איסוף כספי הכופר, הפעם החוטף לא נזהר והוא נרשם בשמו ובכתובתו האמיתיים - צבי גור, תושב נתניה בן 33 שעסק בציור, אך לא היה מוכר כצייר בחוגי האמנות.
השוטרים מצאו בביתו את בת-זוגו, ובחיפוש בבית מצא חוקר המז"פ אלכס פלג צנצנת דומה לזו שנמצאה בקרבתה של חבית הכופר, ובה מלח שולחן. מציאת הצנצנת התאומה הביאה את החוקר לחשוד בגור, שנעצר באותו יום, ה-30 ביוני[1].
בחקירתו הודה גור בחטיפה.
גופת הילד נמצאה ע"י חיילים מוסתרת תחת ערימת גרוטאות ליד בית גולדמינץ בנתניה[1]. לטענתו של גור, הוא הסתובב ברחבי הארץ עם הילד במכוניתו וניהל את שיחות הכופר מטלפונים ציבוריים במקומות שונים.
הילד מת, לדבריו, כתוצאה מחנק, כשהשאיר אותו במכוניתו, כשיצא לנהל את שיחות הכופר. בחקירתו נתברר גם כיצד הצליח לטול את דמי הכופר מבלי להיתפס;
התברר כי הוריה של בת זוגו גרו בשכונת נוה נאמן. גור הסתתר בלילה מתחת למסד של הבית, זחל בחשיכה אל החבית ונעלם כלעומת שבא אל מתחת לבית, מבלי שבני הבית הבחינו בכך.
גור מסר מספר גרסאות שונות אודות מותו של הילד. באחת מהן הוא טען שאורון הוחזק על ידי הילה מררי, אישה הקשורה לארגון פשע שסחט את גור, וכי הוא, גור, אולץ להשתתף בחטיפה תחת איומים, לאחר שאיבד לדבריו מסגרות עץ לציורים שבתוכן ניסו מררי וחבריה להבריח יהלומים לבלגיה.
כמו כן טען כי מררי היא שחנקה את אורון למוות לאחר שהלה השתולל וניסה לברוח.
משהתברר לה כי הילד ללא רוח חיים, הניחה לטענתו את גופת הילד עטופה בשמיכה במכונית של גור.
בעדות שמסרה תושבת בת ים למשטרה אכן דווח כי ילד הדומה במראהו לאורון ירדן נראה ביום החטיפה בחברת אישה הדומה לתיאור של מררי סמוך לבית הקולנוע "תל אביב", וכי האישה קראה לילד בשם אורון. העדה אף ציינה כי הילד הזכיר את סביון כמקום מגוריו.
בית המשפט דחה על הסף גרסתו של גור מכמה טעמים ובהם:
- במרשם האוכלוסין לא מופיעה תושבת ישראל בשם הילה מררי.
- גור נטל לעצמו את כל כספי הכופר ולא מסרם למי שכביכול אילץ אותו לבצע את החטיפה.
- עדויות של עוברי אורח שראו את גור משוחח מטלפונים ציבוריים חיזקו את ההנחה כי החוטף פעל לבדו.
- מדובר ב"גרסה כבושה" כלומר גרסה שניתנה בשלב מאוחר במהלך החקירה ללא כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב במסירתה. לדעת השופטים, גור בדה מלבו את הגרסה הכבושה כדי להפחית את חומרת האשמות נגדו. (ככלל, הפסיקה קובעת כי משקלה של גרסה כבושה וערכה הינם מועטים ביותר).
עוד קבע השופט כי אורון נרצח זמן קצר לאחר החטיפה, כנראה עוד לפני שגור אסף את כספי הכופר, מכיוון שלאחר איסוף הכופר הוא הסתתר במשך שעות ארוכות מתחת לבית של הורי בת זוגו בנווה נאמן, ללא אורון.
בין אם הילד מת מחנק בתא המטען ובין אם החוטף חנק אותו למוות במו ידיו, מבחינה משפטית היווה מעשהו רצח כהגדרתו בחוק העונשין, ובית המשפט דן את צבי גור למאסר עולם בגין מעשה הרצח וכן ל-36 שנות מאסר נוספות בגין החטיפה.
עונשו נקצב ל-45 שנות מאסר בפועל.
ב-20 בדצמבר 1985, בעת שגור ריצה עונשו בכלא איילון, הוא הועסק בציורם של ציורי קיר על גבי חומות הכלא מבחוץ. גור ניצל זאת וברח מהכלא, אך נתפס לאחר שישה ימים.[2] בעקבות זאת, נמנעו מגור חופשות למשך עשר שנים. ב
שנת 1995 הוא החל שוב לצאת לחופשות, אולם במרץ 2005 נשללו ממנו שוב החופשות בעקבות מידע מודיעיני על התנהגותו ובמאי 2005 הוא הועבר מכלא מעשיהו לכלא באר שבע[3]. ב-20 ביולי 2010 יצא לחופשה ראשונה של כ-8 שעות.
הרקע הבעייתי של צבי גור נחשף במהלך חקירתו. התברר כי ב-28 ביולי 1976 הוא נידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ועוד 18 חודשים על תנאי בגין ביצוע פריצות לבתי עסק והפצת המחאות ללא כיסוי. גור ישב אז כשנה בכלא לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה. כמו כן, ב-24 באפריל 1980, חודש וחצי לפני חטיפתו של אורון ירדן, ביצע גור ניסיון חטיפה כושל של הילד נ' שקד מכפר שמריהו.
גור פיתה את נ' להיכנס לרכבו בתואנה כלשהי והחל להתרחק מהיישוב. נ' נבהל והחל לבכות. גור נאלץ להחזיר את נ' סמוך למקום שממנו אסף אותו. באותו ערב התקשר גור לאמו של נ', התנצל בפניה ואמר כי מדובר באי הבנה כביכול. למחרת התפרסמה בעיתון ידיעה על ניסיון לחטוף ילד מכפר שמריהו.
ב-13 בספטמבר 2017, 37 שנים לאחר מעצרו, הודיעה וועדת השחרורים על שחרורו של גור, זאת לאחר שהפחיתה לו 8 שנים מעונשו הקצוב ל- 45 שנות מאסר[5].
עדכון 24.9.2017,
בעקבות החרפת המאבק הציבורי, הגישה הפרקליטות עתירה נגד שחרורו של צבי גור והדיון בעניינו נדחה לחודש אוקטובר 2017. עד להכרעת בית משפט מחוזי בעניינו יישאר צבי גור במאסר.
המאמר מוגש כשירות לציבור ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אין באמור במאמר זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי מעורך דין מומחה בתחום